רטיבות קפילארית: המדריך המלא לזיהוי, הבנה וטיפול

עיקרי הדברים

• מהי רטיבות קפילארית? תופעה בה מים מהקרקע עולים במעלה קירות המבנה דרך נקבוביות החומר.
• סימני זיהוי: קווי רטיבות עולים, התקלפות צבע וטיח, היווצרות מלחים (אפשחת), ריח עובש ופטריות.
• גורמים עיקריים: כשל באיטום תחתון (DPC), מפלסי קרקע גבוהים, ניקוז לקוי.
• השלכות: נזק מבני, סיכונים בריאותיים (עובש), פגיעה אסתטית ובירידת ערך הנכס.
• פתרונות יעילים: יצירת מחסום אופקי (הזרקות), איטום אנכי חיצוני, שיקום פנימי.
• חשיבות הטיפול המקצועי: אבחון מדויק ובחירת שיטת הטיפול הנכונה הם קריטיים לפתרון ארוך טווח.

מבוא: להבין את האויב הנסתר של המבנה

רטיבות קפילארית מייצגת אתגר נפוץ במבנים רבים, ישנים וחדשים כאחד. תופעה זו מתרחשת כאשר מים מהקרקע סופגים ועולים במעלה קירות המבנה, בדומה לאופן שבו נוזל עולה בצינורית דקה. היא שקטה, חבויה לעיתים קרובות, אך השפעותיה הרסניות. הבנה מעמיקה של רטיבות קפילארית, גורמיה, סימני הזיהוי והטיפולים הזמינים, חיונית להגנה על שלמות המבנה, על בריאות הדיירים ועל ערך הנכס. במדריך מקיף זה, נצלול לעומק התופעה ונציג פתרונות אפקטיביים.

מהי רטיבות קפילארית? תהליך עליית המים

רטיבות קפילארית, המכונה גם "עילאית" או "עולה", היא סוג של חדירת מים למבנה המתרחשת דרך תהליך פיזיקלי טבעי המכונה "פעולה קפילארית". תופעה זו נובעת מהיכולת של מים להיספג ולעלות במעלה חומרים נקבוביים, כגון בטון, בלוקים, טיח ובטון, כנגד כוח הכבידה. המים נמשכים אל הנקבוביות הזעירות בתוך חומרי הבניין ומתחילים לנוע כלפי מעלה, מן הקרקע אל תוך קירות המבנה.

הכוח המניע מאחורי פעולה זו הוא מתח הפנים של המים וכוחות ההידבקות בין מולקולות המים לדפנות הנקבוביות. ככל שהנקבוביות קטנות יותר, כך עולה יכולת המים לטפס לגובה רב יותר. במבנים, רטיבות קפילארית מתחילה לרוב בבסיס הקירות, באזור המגע עם הקרקע, ומתפשטת כלפי מעלה. גובה ההתפשטות יכול להשתנות בהתאם לסוג חומר הבניין, כמות הלחות בקרקע וגורמים נוספים, אך לרוב היא מגיעה לגובה של 1-1.5 מטרים מהרצפה, ולעיתים אף יותר במקרים חמורים או בחומרים נקבוביים במיוחד.

חשוב להבדיל בין רטיבות קפילארית לסוגים אחרים של רטיבות. היא אינה תוצאה של כשל באיטום גגות, פיצוץ בצנרת או עיבוי (קונדנסציה) פנימי. רטיבות קפילארית היא תהליך מתמשך של ספיגת מים מהקרקע בלבד, והאבחנה המדויקת קריטית לבחירת פתרון הטיפול הנכון.

הגורמים העיקריים לרטיבות קפילארית

הופעת רטיבות קפילארית במבנה נובעת משילוב של מספר גורמים, לרוב הקשורים לתכנון לקוי, ביצוע כושל או בלאי טבעי של מערכות האיטום. הבנת הגורמים הללו מאפשרת אבחון מדויק ובחירת שיטת הטיפול המתאימה ביותר:

1. כשל במחסום איטום אופקי (DPC – Damp Proof Course): זהו הגורם השכיח ביותר. במבנים מודרניים, מחסום איטום אופקי (לרוב יריעה ביטומנית או שכבת בטון אטומה) מותקן בקירות התחתונים בגובה פני הקרקע או מעט מעליהם, במטרה למנוע ממים לעלות מהיסודות. כאשר מחסום זה חסר, פגום, מיושן או מותקן בצורה לא נכונה, המים מוצאים דרך קלה לעלות בקירות.
2. מפלס קרקע חיצוני גבוה מדי: אם מפלס הקרקע החיצוני גבוה יותר ממפלס הרצפה הפנימי, או אפילו גבוה יותר ממחסום האיטום האופקי הקיים, המים יכולים לעקוף את מחסום האיטום ולחדור ישירות לקירות. מצב זה נפוץ במבנים שבהם בוצעו עבודות גינון או סלילה שגרמו להעלאת מפלס הקרקע סביב המבנה.
3. ניקוז לקוי סביב המבנה: הצטברות מים בסמוך ליסודות המבנה, עקב ניקוז גשם לקוי, שיפועים לא נכונים בגינה או במדרכה, או הצטברות מי תהום גבוהים, מעלה את כמות המים הזמינה לספיגה קפילארית בקירות.
4. חומרי בניין נקבוביים: ישנם חומרי בניין בעלי נקבוביות גבוהה יותר, המאפשרים למים לעלות ביתר קלות. בלוקי בטון, בטון ספוגי, טיח רגיל ולבנים מסוימות, רגישים יותר לתופעה.
5. "גשרים" קפילאריים: לעיתים, גם אם קיים מחסום איטום אופקי תקין, "גשרים" נוצרים ומאפשרים למים לעקוף אותו. גשרים אלו יכולים להיות פסי קרמיקה, טיח או פסולת בניין שהצטברו על מחסום האיטום ומספקים דרך חלופית למים לעלות.
6. סדקים ותיקונים לקויים: סדקים ביסודות או בקירות התחתונים, או תיקונים קודמים שבוצעו בחומרים שאינם אטומים מספיק, יכולים לשמש כנתיבי עלייה נוספים למים.

זיהוי סימני רטיבות קפילארית: תסמינים ואיתור

זיהוי מוקדם של רטיבות קפילארית חיוני למניעת נזקים חמורים ויקרים. הסימנים לרוב מתפתחים לאורך זמן ומופיעים באופן אופייני בחלק התחתון של הקירות הפנימיים או החיצוניים. אלו הסימנים השכיחים ביותר:

• קווי רטיבות עולים: אחד הסימנים הבולטים ביותר הוא קו רטיבות גלוי המתחיל בבסיס הקיר ועולה כלפי מעלה, לרוב בגובה של 30 ס"מ עד 1.5 מטר מהרצפה. קו זה יכול להיות מוגדר היטב או להתפשט בצורה לא אחידה.
• התקלפות וקילוף של צבע וטיח: המים העולים בקיר ממיסים את חומרי הגימור ומפרידים אותם משטח הקיר. התוצאה היא התקלפות של שכבות צבע, התפוררות של טיח ואפילו ניתוק של לוחות גבס או טפטים.
• היווצרות מלחים (אפשחת / Efflorescence): כאשר המים המכילים מינרלים מומסים מתאדים מפני השטח של הקיר, הם משאירים אחריהם משקעי מלח לבנים וגבישיים. תופעה זו, המכונה אפשחת, היא אינדיקטור חזק לרטיבות קפילארית וגורמת לפגיעה אסתטית ופוטנציאלית גם למבנית.
• ריח עובש וטחב: לחות מתמשכת וסביבה לחה מהוות קרקע פורייה לצמיחת עובש וטחב. ריח אופייני של "חדר סגור" או "טחב" עשוי להעיד על בעיית רטיבות, גם אם העובש עצמו עדיין אינו נראה לעין.
• כתמי עובש ופטריות: כתמים שחורים, ירוקים או חומים על הקירות, לרוב בחלקים התחתונים ובפינות, מצביעים על נוכחות עובש. עובש אינו רק בעיה אסתטית אלא גם מזיק לבריאות.
• פגיעה בריהוט ובגימורים: לוחות עץ (פאנלים), רהיטים הצמודים לקירות, שטיחים וריצופים עלולים להתעוות, להתנפח או להירקב כתוצאה ממגע מתמשך עם רטיבות.
• תחושה קרה ולחה: קירות הסובלים מרטיבות קפילארית נוטים להיות קרים ולחים למגע, אפילו בימים יבשים, מכיוון שהמים מורידים את יכולת הבידוד התרמי של הקיר.

במקרה של זיהוי אחד או יותר מסימנים אלו, מומלץ לפנות למומחה איטום לצורך אבחון מדויק וטיפול מתאים.

השלכות רטיבות קפילארית על המבנה והבריאות

השארת רטיבות קפילארית ללא טיפול עלולה להוביל לשורה ארוכה של בעיות, חלקן חמורות ובעלות השפעה ארוכת טווח הן על המבנה והן על בריאותם של הדיירים.

נזקים למבנה:

• פגיעה בשלמות מבנית: מים מחלישים חומרי בניין כמו טיח ובטון, ועלולים לגרום להתפוררות, התנפחות והתבקעות. בטווח הארוך, רטיבות מתמשכת יכולה לפגוע בחוזק הקונסטרוקטיבי של הקירות והיסודות.
• נזקים אסתטיים בלתי הפיכים: כתמי מים, התקלפות צבע, התפוררות טיח והיווצרות מלחים פוגעים באופן משמעותי במראה הפנימי והחיצוני של המבנה ומחייבים שיפוצים מורכבים ויקרים.
• פגיעה בבידוד תרמי: קירות רטובים מאבדים מיעילות הבידוד התרמי שלהם. מים הם מוליך חום טוב יותר מאוויר, ולכן קיר רטוב מאפשר לברוח יותר חום בחורף ולחדור יותר חום בקיץ, מה שמוביל לעלייה בהוצאות החימום והקירור.
• ריקבון עץ: רטיבות היא הגורם המרכזי לריקבון של עץ. משקופים, פאנלים, רהיטי עץ ורצפות עץ הצמודים לקירות רטובים עלולים להירקב, להתעוות ולאבד את תקינותם.
• קורוזיה של מתכות: רכיבי מתכת החשופים ללחות מתמשכת, כגון מסגרות דלתות וחלונות, צינורות ותשתיות, נוטים להחליד ולהתבלות מהר יותר.
• ירידה בערך הנכס: מבנה הסובל מרטיבות קפילארית גלויה או חבויה יסבול מירידת ערך משמעותית בשוק הנדל"ן.

השפעות בריאותיות:

• בעיות נשימה: נבגי עובש ופטריות, המשגשגים בסביבות לחות, משתחררים לאוויר ועלולים לגרום לבעיות נשימה, התקפי אסתמה, ברונכיטיס, אלרגיות, וגירוי בדרכי הנשימה, בעיקר אצל ילדים, קשישים ואנשים בעלי רגישות.
• גירויי עור ועיניים: חשיפה לעובש יכולה לגרום גם לגירויי עור, פריחות, וגירוי בעיניים.
• מחלות וזיהומים: במקרים מסוימים, עובש מסוכן יכול לגרום למחלות וזיהומים חמורים יותר, במיוחד אצל אנשים עם מערכת חיסונית מוחלשת.
• השפעות פסיכולוגיות: חיים בסביבה לחה, עם ריח עובש וקירות מתקלפים, עלולים להשפיע לרעה על מצב הרוח, לגרום לתחושת אי נוחות ולפגוע באיכות החיים הכללית.

טיפול מהיר ומקצועי ברטיבות קפילארית אינו רק עניין של אסתטיקה, אלא של שמירה על בריאות, בטיחות וערך הנכס לטווח הארוך.

אבחון מקצועי: הבסיס לטיפול יעיל

אבחון נכון של רטיבות קפילארית הוא הצעד הקריטי הראשון לטיפול מוצלח. ללא אבחון מדויק, קיים סיכון ממשי ליישום פתרונות שגויים, בזבוז כספים, והחמרה של הבעיה. מומחה איטום משתמש במגוון כלים וטכניקות כדי לאתר את מקור הרטיבות ולקבוע את היקפה:

1. בדיקה ויזואלית מקיפה: הבדיקה הראשונית כוללת סקירה יסודית של הקירות הפנימיים והחיצוניים. המומחה יחפש אחר הסימנים הקלאסיים של רטיבות קפילארית: קווי רטיבות עולים, התקלפות טיח וצבע, אפשחת, כתמי עובש וריחות אופייניים. הוא גם יבדוק את מפלס הקרקע החיצוני ביחס לרצפה הפנימית ואת מצב הניקוז בסמוך למבנה.
2. מדי לחות (Moisture Meters): מכשירים אלקטרוניים אלה מודדים את אחוז הלחות בחומרי הבניין. הם מאפשרים לזהות רטיבות גם אם היא אינה נראית לעין, לעקוב אחר תבנית העלייה שלה בקיר, ולקבוע את עוצמתה. מדי לחות מסייעים להבדיל בין רטיבות קפילארית לבין רטיבות שטחית הנגרמת מעיבוי.
3. מצלמה תרמית (Thermal Camera): מצלמה תרמית מזהה הבדלי טמפרטורה על פני השטח של הקיר. אזורים רטובים נוטים להיות קרים יותר מאזורים יבשים, מכיוון שהמים מתאדים וגורמים לקיר להתקרר. טכניקה זו שימושית במיוחד לאיתור רטיבות חבויה ולקביעת היקפה המדויק.
4. בדיקות פולשניות (במידת הצורך): במקרים מורכבים או כאשר יש צורך באימות נוסף, ניתן לבצע בדיקות פולשניות קלות, כגון קידוח חורים קטנים בקיר ובדיקת ליבת החומר, או הסרת דוגמיות טיח לבדיקת תכולת מלחים.
5. איתור נקודות כשל: המומחה יאבחן את נקודות הכשל הספציפיות הגורמות לרטיבות, בין אם מדובר בכשל של מחסום האיטום האופקי הקיים, מפלס קרקע גבוה, בעיות ניקוז או גשרים קפילאריים.

אבחון מקצועי מאפשר תכנון אסטרטגיית טיפול מותאמת אישית, המבטיחה פתרון יסודי וארוך טווח, במקום תיקונים קוסמטיים או זמניים.

פתרונות יעילים לטיפול ברטיבות קפילארית

הטיפול ברטיבות קפילארית דורש גישה מקצועית ושימוש בשיטות ממוקדות. הפתרונות מגוונים ומתחלקים בעיקר לשיטות היוצרות מחסום אופקי או אנכי, או טיפולים פנימיים. בחירת השיטה תלויה בממצאי האבחון, סוג המבנה, חומרי הבניין והתקציב.

1. יצירת מחסום איטום אופקי חדש (DPC)

זוהי אחת השיטות הנפוצות והיעילות ביותר במבנים קיימים, ומטרתה היא ליצור מחסום אופקי חדש בתוך הקיר שימנע את עליית המים. השיטות העיקריות הן:

• הזרקת חומרים כימיים:
  • תיאור: קודחים חורים בקירות, במרווחים קבועים ובגובה קו הרצפה, ומזריקים לתוכם חומרים כימיים (לרוב על בסיס סיליקון, קרמים או ג'לים) בעלי יכולת דחיית מים. חומרים אלו מתפשטים בתוך הנקבוביות של הקיר, יוצרים רצועה אופקית אטומה למים ומונעים את עלייתם.
  • יתרונות: פתרון מהיר יחסית, יעיל, פולשני פחות לעומת חיתוך הקיר, ומתאים למגוון רחב של קירות.
  • חסרונות: דורש מומחיות בביצוע, יעילות תלויה בסוג הקיר וברמת הספיגה, ועלול להיות יקר.
• חיתוך והכנסת יריעה אטומה (Less Common):
  • תיאור: שיטה זו, פחות נפוצה כיום במבנים קיימים בשל מורכבותה, כוללת חיתוך אופקי של הקיר והכנסת יריעת איטום פיזית (כגון פלסטיק עבה או ביטומן) לתוכו.
  • יתרונות: פתרון קבוע ויעיל מאוד כאשר מבוצע נכון.
  • חסרונות: פולשני מאוד, דורש עבודה רבה, יקר, ועלול לפגוע ביציבות המבנה באופן זמני.

2. יצירת מחסום איטום אנכי חיצוני (איטום קירות מרתף/יסודות)

שיטה זו מתמקדת במניעת חדירת מים מהקרקע אל החלק החיצוני של הקירות התת-קרקעיים:

• חפירה ואיטום חיצוני:
  • תיאור: חופרים סביב יסודות המבנה עד לעומק הרצוי, מנקים את הקירות החיצוניים, ויושמים שכבות איטום (כגון יריעות ביטומניות, חומרי איטום צמנטיים או משחות ביטומניות) היוצרות מחסום אנכי אטום למים.
  • יתרונות: פתרון מקיף ויעיל מאוד, פותר בעיות של רטיבות קפילארית וגם חדירת מים ישירה דרך סדקים.
  • חסרונות: דורש עבודות עפר נרחבות, יקר ומורכב ליישום.
• שיפור ניקוז:
  • תיאור: התקנת מערכות ניקוז תת-קרקעיות (כגון ניקוז צרפתי – French Drain) המנקזות את מי הגשמים ומי התהום הרחק מיסודות המבנה.
  • יתרונות: מפחיתה באופן דרסטי את כמות המים הזמינה לספיגה קפילארית.
  • חסרונות: דורש עבודות עפר ועלויות התקנה.

3. טיפולים פנימיים (כפתרון משלים או זמני)

במקרים מסוימים, במיוחד כאשר איטום חיצוני אינו אפשרי, ניתן ליישם פתרונות פנימיים:

• טיח הידרופובי / צמנטי:
  • תיאור: הסרת הטיח הקיים ויישום טיח מיוחד (כגון טיח צמנטי משופר עם תוספים דוחים מים) שיכול לעמוד בלחץ המים ולמנוע את התפשטותם אל פנים החלל.
  • יתרונות: משפר את המראה הפנימי, יחסית פשוט ליישום.
  • חסרונות: אינו פותר את בעיית מקור הרטיבות, ועלול לדרוש תחזוקה בעתיד אם מקור הרטיבות לא טופל חיצונית.
• יריעות או ממברנות ניקוז פנימיות:
  • תיאור: במרתפים, ניתן להתקין יריעות פלסטיק מיוחדות בעלות בליטות (dimpled membranes) על הקירות הפנימיים. יריעות אלו יוצרות מרווח אוויר בין הקיר ליריעה, ומאפשרות למים לרדת למערכת ניקוז תחתית מבלי להרטיב את הקיר הפנימי.
  • יתרונות: פתרון מהיר יחסית, מונע התפתחות עובש.
  • חסרונות: אינו עוצר את חדירת המים לקיר עצמו, אלא רק מונע מהם להגיע לחלל הפנימי.

מניעת רטיבות קפילארית: צעדים שכל אחד יכול לנקוט

הדרך היעילה ביותר להתמודד עם רטיבות קפילארית היא למנוע את הופעתה מלכתחילה. במבנים חדשים, הדבר נעשה באמצעות תכנון וביצוע נכונים של מערכות האיטום. במבנים קיימים, קיימים מספר צעדים שניתן לנקוט כדי למזער את הסיכון או לטפל בבעיות קלות:

1. תכנון וביצוע נכונים במבנים חדשים:
   • מחסום איטום אופקי (DPC): יש להקפיד על התקנה נכונה של מחסום איטום אופקי (כגון יריעות ביטומניות או פוליאתילן עבה) בבסיס הקירות החיצוניים, בגובה של לפחות 15 ס"מ מעל מפלס הקרקע המוגמר.
   • איטום יסודות וקירות תת-קרקעיים: לבצע איטום אנכי יסודי ליסודות ולקירות המרתף באמצעות חומרי איטום מתאימים ויריעות הגנה.
2. שמירה על מפלס קרקע נכון: ודאו שמפלס הקרקע סביב הבית נמוך ממפלס הרצפה הפנימי וממחסום האיטום האופקי. הימנעו מהעלאת מפלס הקרקע בגינה או בסלילת שבילים.
3. ניקוז מים יעיל:
   • שיפועים: ודאו שכל השטחים סביב המבנה משופעים הרחק מהקירות, כך שמי גשמים יתנקזו במהירות ולא יצטברו ליד היסודות.
   • מרזבים ותעלות ניקוז: ודאו שהמרזבים במצב תקין, מנוקים מסתימות, ומובילים את המים למערכת ניקוז מתאימה הרחק מהמבנה. ניתן להתקין תעלות ניקוז מסביב לבית לאיסוף מים.
4. תחזוקה שוטפת:
   • בדיקת איטום: בצעו בדיקות תקופתיות של מערכות האיטום, כולל איטום גגות בירושלים, ואל תהססו לפנות למומחים עבור איטום גגות במעלה אדומים, למניעת בעיות חדירת מים מכל סוג.
   • ניקיון: הסירו עלים, לכלוך ופסולת מכלים ובסמוך לקירות, כדי למנוע הצטברות לחות.
   • מניעת "גשרים" קפילאריים: ודאו שאין פסולת בניין, אדמה או טיח על גבי מחסום האיטום האופקי, שיכולים ליצור "גשר" למים.
5. אוורור הבית: אמנם אינו פותר את מקור הבעיה, אך אוורור נכון מסייע להפחית את הלחות הכללית בבית, ובכך להאט את תהליך התפשטות הרטיבות ולהפחית התפתחות עובש.

מדוע חשוב לפנות למומחי איטום?

התמודדות עם רטיבות קפילארית דורשת ידע, ניסיון ומקצועיות. ניסיונות לתיקון עצמאי או שימוש בפתרונות חובבניים עלולים להוביל לתוצאות חלקיות, זמניות או אף להחמיר את המצב. פנייה למומחי איטום מקצועיים מציעה מספר יתרונות מכריעים:

• אבחון מדויק: כפי שצוין, זיהוי מדויק של מקור הרטיבות הוא המפתח. למומחים יש את הכלים והידע להבחין בין רטיבות קפילארית לסוגים אחרים, ולקבוע את הגורמים הספציפיים ואת היקף הבעיה.
• פתרונות מותאמים אישית: אין פתרון "קופסת פנדורה" שמתאים לכל מקרה. מומחה יתכנן אסטרטגיית טיפול המבוססת על האבחון המדויק, סוג המבנה, חומרי הבנייה, והתקציב.
• ביצוע איכותי: חומרי האיטום והשיטות ליישומם דורשים מיומנות רבה. חברה מקצועית תשתמש בחומרים איכותיים ותבצע את העבודה על פי התקנים המחמירים ביותר, מה שמבטיח עמידות לאורך זמן.
• חיסכון לטווח ארוך: למרות שעלות הטיפול המקצועי עשויה להיראות גבוהה בתחילה, היא חוסכת עלויות רבות בטווח הארוך. תיקונים חוזרים, נזקים למבנה ובעיות בריאותיות כתוצאה מטיפול לקוי, יקרים הרבה יותר.
• שקט נפשי ואחריות: חברת איטום מקצועית מספקת אחריות על עבודתה, מה שמעניק לכם שקט נפשי ובטחון שהבעיה נפתרה באופן יסודי.
• שירות מהיר ואמין: אנו מבינים את הדחיפות שבטיפול ברטיבות. לכן, אנו מספקים שירות מקצועי, אמין ומהיר, עם צוות מיומן ומוסמך המגיע לפתור את הבעיה ביעילות וברמה הגבוהה ביותר.

אל תתפשרו על איכות האיטום בביתכם. כאשר אתם נתקלים בסימני רטיבות, פנו אלינו לקבלת ייעוץ ובדיקה מקצועית. אנו מתחייבים לשירות מהיר, אמין ואיכותי שיספק לכם פתרון יסודי וראש שקט. כדי לפתור את בעיית הרטיבות אחת ולתמיד, דברו איתנו.

שאלות ותשובות נפוצות (FAQ)

ש: האם ניתן לטפל ברטיבות קפילארית באופן עצמאי?

ת: למרות שישנם פתרונות DIY (עשה זאת בעצמך) מסוימים, מומלץ בחום שלא לנסות לטפל ברטיבות קפילארית באופן עצמאי. אבחון שגוי או שימוש בשיטות לא מתאימות עלולים להחמיר את הבעיה, לגרום לנזקים נוספים ולבזבוז כספים. הטיפול דורש ידע מקצועי, ציוד ייעודי וחומרים איכותיים.

ש: כמה זמן לוקח תהליך הטיפול ברטיבות קפילארית?

ת: משך הטיפול משתנה בהתאם למורכבות הבעיה, היקף הרטיבות ושיטת הטיפול שנבחרה. הזרקת חומרים כימיים יכולה לארוך יום-יומיים, בעוד שאיטום חיצוני עם חפירה יכול לקחת מספר ימים עד שבוע. לאחר הטיפול, ייבוש הקירות ושיקום הגימורים יכולים לארוך מספר שבועות עד חודשים, בהתאם לרמת הלחות המקורית.

ש: מה ההבדל העיקרי בין רטיבות קפילארית לבין עיבוי (קונדנסציה)?

ת: רטיבות קפילארית היא עליית מים מהקרקע דרך הקירות, ומקורה בקרקע. עיבוי (קונדנסציה) הוא הצטברות לחות על משטחים קרים בתוך הבית (לרוב בחלונות, פינות קירות), הנגרמת מפגש של אוויר חם ולח עם משטח קר. רטיבות קפילארית מופיעה לרוב בחלק התחתון של הקירות, בעוד עיבוי יכול להופיע בכל גובה ובאזורים שונים בבית. האבחנה ביניהם קריטית לטיפול נכון.

ש: האם רטיבות קפילארית עלולה לסכן את יציבות המבנה?

ת: כן, בהחלט. רטיבות קפילארית מתמשכת עלולה להחליש את חומרי הבניין, לפגוע בחוזק הקונסטרוקטיבי של הקירות והיסודות, ובמקרים קיצוניים אף לסכן את יציבות המבנה. בנוסף, היא עלולה לגרום לקורוזיה של מוטות ברזל בבטון, דבר המאיץ את ההידרדרות. לכן, יש חשיבות עליונה לטיפול מהיר ויסודי.